יום שני, 21 ביוני 2010

נשות מקצוע - למה יש כל-כך מעט מהן

מחקרים וסקרים שנערכו במדינות מערביות שונות, מצאו כי שיעור הנשים העוסקות במקצועות שקשורים לבנייה ולשירותים לבית - מבניין, דרך אינסטלציה או חשמלאות ועד טכנאות - בדרך-כלל אינו עולה על אחוזים בודדים ובמקרים מסוימים נופל מאחוז אחד.

זה עלול להישמע לכם כמו דבר טבעי כי עבודה עם טיח ולבנים באמת נשמעת כמו "עיסוק גברי" - משהו שעדיף לעסוק בו אם אתה בעל כוח פיזי ולא מגדל ציפורניים. אבל בראייה רחבה יותר, זה בעייתי מאד למשק ולחברה כשנשים מדירות או מודרות ממקצועות מסויימים.

לא כל-כך חשוב באיזה מקצוע מדובר - כאשר רק חלק מהאוכלוסייה עוסק בו או כאשר חלק מהאוכלוסייה נמנע מלעסוק בו, נוצר מחסור.

לדוגמא - בארה"ב, בריטניה וניו-זילנד, שלוש מדינות שבהן משרדי ממשלה חקרו את הנושא וניסו להציע פתרונות, ישנו עודף ביקוש של 5-30 אחוז בענפים הרלוונטיים. מה שלא מפתיע כאשר רק חצי מכוח העבודה הפוטנציאלי מנוצל.

דוגמאות מספריות:

בסקר של המשרד לענייני הנשים (Ministry of Women Affairs) בניו-זילנד, שנערך בשנת 2006, נמצא בין השאר שרק אחוז אחד מהנשאלים האינסטלטורים היו נשים; רק אחוז אחד היו חשמלאיות ולא חשמלאים; לשם השוואה 95 אחוז מהספרים ו-80 אחוז מסוכני הנסיעות היו נשים.

במאמר שכותרתו "אנחנו צריכים עוד אינסטלטורים נשים" שפרסם ארגון CWIT (Chicago Women in Trades) ונמצא ברשימת הקישורים, מצוטט בין השאר נתון של  רשות הנשים במשרד העבודה האמריקני (Women's Bureau of the U.S. Department of Labor) לפיו רק 1.8 אחוז מהעוסקים באינסטלציה הם נשים.
לקריאה נוספת: בעלות מקצוע - יש דבר כזה?

מסמך שפרסם בשנת 1999 משרד העבודה האמריקני, חשף כמה סיבות לתופעה הזו שאינן טריוויאליות. לדוגמא, מעסיקים בענפי הבנייה מוכנים לשלם פחות לנשים בטענה שיש להן פחות כוח פיזי ולכן יבצעו פחות עבודה. נשים שכן עוסקות בענף, מדווחות כי הן מוטרדות ומאויימות על-ידי עובדים גברים שאינם מרוצים מחדירת הנשים לתחום שלהם.

כמובן, יש תפקיד למוסכמות. הרבה נשים נרתעות מעיסוק בתחומים שנתפסים כגבריים, וסקרים שנערכו בנושא זה חשפו בין השאר שהן חוששות שעיסוק כזה ירתיע גם מחזרים פוטנציאליים.

מה שלא ברור מספיק הוא תפקידם של החינוך וההתניות החברתיות. רוב הנשים פשוט אומרות שהן לא נמשכות לעיסוק בתחומים האלה - זאת בניגוד לנשים המעטות יחסית, שמנמקות את הרתיעה שלהם ממקצועות שנחשבים גבריים בכך ש"זה לא נאות שאשה תעסוק בתחום כזה".

גם העדפות מקצועיות ותחומי עניין, כמובן, יכולים להיות פרי של התניות, להיות מושפעים מחינוך וממסרים מפורשים יותר או פחות שהסביבה - הורים, מורים, חברים וכו' - מעבירה לנערה המתבגרת.

יום חמישי, 10 ביוני 2010

בעלי זה ובעלי ההוא

פוסט שלא אומר הרבה - סתם אנקדוטה לשונית.
יש המון ביטויים שכוללים את המילה "בעלי". ישנו כמובן "בעלי מקצוע". ישנם בעלי מלאכה, בעלי חיים, כנף ומניות. ישנם בעלי בתים, בעלי עסקים, בעלי מוגבלויות.

ישנם מזבחי הבעל ובעל הסולם, בעלי תפקידים ובעל זבוב, רבי מאיר בעל הנס, וגם סתם בעל ואשה. באמת, סתם אנקדוטה. 

יום שני, 7 ביוני 2010

לרכוש מקצוע: כיצד רוכשים מקצועות מחשב?

הרבה ישראלים נמצאים עדיין תחת השראת הבועה של סוף שנות התשעים, ונוהרים ללימודי המחשבים באשר הם, לעיתים קרובות בלי לבדוק מה באמת הם מקבלים. אז מהי בעצם הדרך הנכונה "לרכוש מקצועות מחשב" ולהשתלב בענף?

פעם כל העסק היה די ברור: כדי לרכוש מקצוע עליך ללמוד אותו, והמקום הנכון ללמוד על מחשבים הם מחלקות וחוגי מתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטאות.

גם היום, לימודי מחשבים במסגרות אקדמיות (לא רק אוניברסיטאות אלא גם מכללות, למשל, והטכניון כמובן) הם דרך המלך לענף. מי שרוצה להפוך למתכנת, מהנדס תוכנה, מנהל פיתוח או מנתח מערכות, יעשה טוב אם יתחיל את דרכו שם.

מצד שני, בכל זאת מדובר במסלול מפרך של שלוש שנים לפחות, שידרוש מכם השקעה של 2000 שעות ויותר (בערך 65-75 שעות שבועיות אקדמיות) עד לתואר המיוחל. ובסופו של דבר, לימודי מחשבים לתואר מספקים הכשרה כללית מאד, שהדגש בה איננו מקצועי אלא אקדמי-מחקרי.

האלטרנטיבה: קורסי מחשבים

קורסי מחשבים של בתי-ספר למקצועות המחשב, מציעים את המסלול הקצר והממוקד יותר. במקום ללמוד 2000 שעות, שכוללות הרבה מתמטיקה, המון חומר אנכרוניסטי או סתם תיאורטי מאד, מקבלים עשרות או מאות שעות שמתרכזות במטרה הסופית: המקצוע.

כמה ממסלולי הלימוד בתחום פיתוח התוכנה, למשל, כוללים למעלה מ-1000 שעות לימוד ומעניקים לתלמיד הכשרה הרבה יותר שימושית ואקטואלית בתכנות מאשר לימודים לתואר ראשון. כמובן שזה פחות יוקרתי מתואר של הטכניון, למשל, אבל בוגרי מסלולים כאלה לעיתים קרובות הרבה יותר מוכנים לעבודה בענף מאשר בעלי תארים.

איזה קורסים קיימים

ישנן בישראל עשרות מסגרות ללימודי מחשב, שמציעות החל מקורסי משתמשים (אופיס, אינטרנט וכו', אך גם תוכנות מקצועיות כמו SAP או פריוריטי), דרך קורסים להכשרת בעלי מקצוע לתחום ה-IT (מפתחים, DBA, מנתחי מערכות) ועד לקורסי פיתוח תוכנה שונים, שנוטים להיות הממושכים והמעמיקים ביותר. 

תחומים פופולריים במיוחד בשנים האחרונות הם קורסים לבניית אתרים, עיצוב אתרים ו-Webmaster, קורסי גרפיקה ומולטימדיה (מ-Photoshop, דרך פלאש ועד כלי עריכת וידאו וסאונד), מסלולים להכשרת מקדמי אתרים, מומחי אבטחת מידע, אדמיניסטרטורים של מערכות ERP ועוד.

כמובן, קורסים להכשרת טכנאי מחשבים, היו ונותרו בין הפופולריים ביותר, והם נחשבים לקורסים שבוגריהם משתלבים בקלות יחסית בתחום - בין השאר משום שזקוקים להם לא רק בהייטק או בארגונים גדולים.

יום ראשון, 23 במאי 2010

מחלות של בעלי מקצוע

אומרים ש"כל אחד והחבילה שלו" וזה נכון גם במה שקשור לבריאות של בעלי מקצוע שונים - לכל תחום יש את הסיכונים המקצועיים והמחלות האופייניות שלו.

בואו נסקור במהירות את הדוגמאות העיקריות:

שיפוצניקים, טייחים, וכל מי שחשוף בעבודה שלו להרבה אבק, נוטים יותר לסבול ממחלות עיניים, בעיות בדרכי הנשימה וכדומה.

צבעים, מדביקי פרקטים, ובעלי מקצוע אחרים שנחשפים לאדים של חומרי צבע ודבקים, נוטים יותר לסבול מבעיות כמו מיגרנות וכאבי ראש, מחלות בדרכי הנשימה ועוד.

אינסטלטורים ומדבירים סובלים מבעיות דומות, בגלל החשיפה לחומרים כימיים שונים, לרבות חומרי ניקוי.

חשמלאים, שלא במפתיע, נוטים יותר להתחשמל בזמן העבודה - למרות שהסטטיסטיקה שלהם קצת יותר טובה מחלק מבעלי המקצוע כי בכל זאת הם חשמלאים...

עובדי חברות גינון נוטים לסבול יותר מבעיות עור, גם בגלל החשיפה לשמש וגם בגלל החשיפה לחרקים שונים במהלך העבודה.

מובילים, שלא במפתיע, סובלים בשכיחות גבוהה יחסית מבעיות גב ובעיות אורתופדיות אחרות. כך גם מתקיני דודים. זגגים, מנעולנים, מסגרים ומתקני תריסים, סובלים יותר מחתכים ופציעות שונות בכפות הידיים.

כיום ישנן מרפאות מיוחדות של "רפואה תעסוקתית" לכל קופות החולים, ומומלץ מאד לבקר במרפאה כזו לפחות פעם אחת ולהיוועץ עם רופא מומחה לגבי הסיכונים המקצועיים, אמצעי הזהירות והמניעה והטיפולים הקיימים, למי שעוסק במקצוע שלכם.

יום חמישי, 6 במאי 2010

בעלי המזל

רוב האנשים לא עובדים במקצוע שהם אוהבים. רוב האנשים מוצאים עבודה שמפרנסת אותם, ומבחינתם "הצלחה" היא היכולת לשלם חשבונות.

ראשית, אנחנו חיים בחברה שיש בה עדיין יסודות חזקים מאד של מוסר עבודה לאומי - מה שקראנו פעם "ערכי העבודה". זו חברה שקידשה את העבודה ושחינכה אותנו שכל עבודה מכבדת את בעליה, במיוחד אם היא עבודת כפיים ועל אחת כמה וכמה כשהיא קשורה לבניין או חקלאות.

לא שזה מפריע לחקלאים לפשוט רגל או שחסרים אנשים שעוסקים בעבודת כפיים שמנוצלים על-ידי המעסיקים שלהם. כלומר, אין כאן הדדיות - או לפחות לא נשאר הרבה מההדדיות שאולי הייתה כאן פעם.

בעבר, להיות בעל מקצוע טוב ולעשות את עבודתך נאמנה, הקנה לך הערכה ויוקרה - גם אם לא בהכרח תגמול הוגן. כיום, אולי בעקבות הרבה שנים של השפעה מערבית, מה שמבטיח הערכה ויוקרה הם עבודה במקצוע "נחשב" וכמובן: לעשות הרבה כסף.

בעלי מקצוע שמרוויחים טוב

כלומר, גם בעלי מקצוע שמרוויחים טוב אבל המקצוע שלהם לא נחשב יוקרתי, או להפך - מי שעובדים במקצוע שדורש לימוד ומיומנות והשכלה אבל מתאפיין בשכר נמוך - מתקשים לזכות בהערכה, ומתלוננים לעיתים קרובות על שחיקה מקצועית גדולה.

וזו מן הסתם אחת הסיבות לכך שהאופקים המקצועיים של אנשים והציפיות שלהם מהמקצוע שבחרו מצטמצמות ליכולת להתפרנס בצורה סבירה איכשהו, לגמור את החודש. עוד דבר שאיננו פשוט כשמדובר בישראל, שבה המרווח בין כושר ההשתכרות ליוקר המחיה הוא מהקטנים בעולם המערבי.

בעלי מזל מקצועי

ישנם, עם זאת, אנשים שבחרו מקצוע לא בהתאם למוסכמות ולחוקים המקובלים אלא בהתאם לנטייה האישית, לתחומי העניין שלהם ולמה שהם אוהבים - ובכל זאת התמזל מזלם להיות מסוגלים לזכות גם בפרנסה טובה וגם בהערכה ותחושת ערך עצמית.

"מזל מקצועי" הוא הגדרה טובה למצב שבו הצלחה מקצועית לא קשורה לבחירת מקצוע מוצלחת אלא למצב שאנשים בחרו מקצוע, לכאורה, מתוך שיקולים שאינם כלכליים-מקצועיים קלאסיים, ובכל זאת זכו בו להצלחה.