מחקרים וסקרים שנערכו במדינות מערביות שונות, מצאו כי שיעור הנשים העוסקות במקצועות שקשורים לבנייה ולשירותים לבית - מבניין, דרך אינסטלציה או חשמלאות ועד טכנאות - בדרך-כלל אינו עולה על אחוזים בודדים ובמקרים מסוימים נופל מאחוז אחד.
זה עלול להישמע לכם כמו דבר טבעי כי עבודה עם טיח ולבנים באמת נשמעת כמו "עיסוק גברי" - משהו שעדיף לעסוק בו אם אתה בעל כוח פיזי ולא מגדל ציפורניים. אבל בראייה רחבה יותר, זה בעייתי מאד למשק ולחברה כשנשים מדירות או מודרות ממקצועות מסויימים.
לא כל-כך חשוב באיזה מקצוע מדובר - כאשר רק חלק מהאוכלוסייה עוסק בו או כאשר חלק מהאוכלוסייה נמנע מלעסוק בו, נוצר מחסור.
לדוגמא - בארה"ב, בריטניה וניו-זילנד, שלוש מדינות שבהן משרדי ממשלה חקרו את הנושא וניסו להציע פתרונות, ישנו עודף ביקוש של 5-30 אחוז בענפים הרלוונטיים. מה שלא מפתיע כאשר רק חצי מכוח העבודה הפוטנציאלי מנוצל.
דוגמאות מספריות:
מסמך שפרסם בשנת 1999 משרד העבודה האמריקני, חשף כמה סיבות לתופעה הזו שאינן טריוויאליות. לדוגמא, מעסיקים בענפי הבנייה מוכנים לשלם פחות לנשים בטענה שיש להן פחות כוח פיזי ולכן יבצעו פחות עבודה. נשים שכן עוסקות בענף, מדווחות כי הן מוטרדות ומאויימות על-ידי עובדים גברים שאינם מרוצים מחדירת הנשים לתחום שלהם.
כמובן, יש תפקיד למוסכמות. הרבה נשים נרתעות מעיסוק בתחומים שנתפסים כגבריים, וסקרים שנערכו בנושא זה חשפו בין השאר שהן חוששות שעיסוק כזה ירתיע גם מחזרים פוטנציאליים.
מה שלא ברור מספיק הוא תפקידם של החינוך וההתניות החברתיות. רוב הנשים פשוט אומרות שהן לא נמשכות לעיסוק בתחומים האלה - זאת בניגוד לנשים המעטות יחסית, שמנמקות את הרתיעה שלהם ממקצועות שנחשבים גבריים בכך ש"זה לא נאות שאשה תעסוק בתחום כזה".
גם העדפות מקצועיות ותחומי עניין, כמובן, יכולים להיות פרי של התניות, להיות מושפעים מחינוך וממסרים מפורשים יותר או פחות שהסביבה - הורים, מורים, חברים וכו' - מעבירה לנערה המתבגרת.
זה עלול להישמע לכם כמו דבר טבעי כי עבודה עם טיח ולבנים באמת נשמעת כמו "עיסוק גברי" - משהו שעדיף לעסוק בו אם אתה בעל כוח פיזי ולא מגדל ציפורניים. אבל בראייה רחבה יותר, זה בעייתי מאד למשק ולחברה כשנשים מדירות או מודרות ממקצועות מסויימים.
לא כל-כך חשוב באיזה מקצוע מדובר - כאשר רק חלק מהאוכלוסייה עוסק בו או כאשר חלק מהאוכלוסייה נמנע מלעסוק בו, נוצר מחסור.
לדוגמא - בארה"ב, בריטניה וניו-זילנד, שלוש מדינות שבהן משרדי ממשלה חקרו את הנושא וניסו להציע פתרונות, ישנו עודף ביקוש של 5-30 אחוז בענפים הרלוונטיים. מה שלא מפתיע כאשר רק חצי מכוח העבודה הפוטנציאלי מנוצל.
דוגמאות מספריות:
בסקר של המשרד לענייני הנשים (Ministry of Women Affairs) בניו-זילנד, שנערך בשנת 2006, נמצא בין השאר שרק אחוז אחד מהנשאלים האינסטלטורים היו נשים; רק אחוז אחד היו חשמלאיות ולא חשמלאים; לשם השוואה 95 אחוז מהספרים ו-80 אחוז מסוכני הנסיעות היו נשים.לקריאה נוספת: בעלות מקצוע - יש דבר כזה?
במאמר שכותרתו "אנחנו צריכים עוד אינסטלטורים נשים" שפרסם ארגון CWIT (Chicago Women in Trades) ונמצא ברשימת הקישורים, מצוטט בין השאר נתון של רשות הנשים במשרד העבודה האמריקני (Women's Bureau of the U.S. Department of Labor) לפיו רק 1.8 אחוז מהעוסקים באינסטלציה הם נשים.
מסמך שפרסם בשנת 1999 משרד העבודה האמריקני, חשף כמה סיבות לתופעה הזו שאינן טריוויאליות. לדוגמא, מעסיקים בענפי הבנייה מוכנים לשלם פחות לנשים בטענה שיש להן פחות כוח פיזי ולכן יבצעו פחות עבודה. נשים שכן עוסקות בענף, מדווחות כי הן מוטרדות ומאויימות על-ידי עובדים גברים שאינם מרוצים מחדירת הנשים לתחום שלהם.
כמובן, יש תפקיד למוסכמות. הרבה נשים נרתעות מעיסוק בתחומים שנתפסים כגבריים, וסקרים שנערכו בנושא זה חשפו בין השאר שהן חוששות שעיסוק כזה ירתיע גם מחזרים פוטנציאליים.
מה שלא ברור מספיק הוא תפקידם של החינוך וההתניות החברתיות. רוב הנשים פשוט אומרות שהן לא נמשכות לעיסוק בתחומים האלה - זאת בניגוד לנשים המעטות יחסית, שמנמקות את הרתיעה שלהם ממקצועות שנחשבים גבריים בכך ש"זה לא נאות שאשה תעסוק בתחום כזה".
גם העדפות מקצועיות ותחומי עניין, כמובן, יכולים להיות פרי של התניות, להיות מושפעים מחינוך וממסרים מפורשים יותר או פחות שהסביבה - הורים, מורים, חברים וכו' - מעבירה לנערה המתבגרת.
