ראשית, אנחנו חיים בחברה שיש בה עדיין יסודות חזקים מאד של מוסר עבודה לאומי - מה שקראנו פעם "ערכי העבודה". זו חברה שקידשה את העבודה ושחינכה אותנו שכל עבודה מכבדת את בעליה, במיוחד אם היא עבודת כפיים ועל אחת כמה וכמה כשהיא קשורה לבניין או חקלאות.
לא שזה מפריע לחקלאים לפשוט רגל או שחסרים אנשים שעוסקים בעבודת כפיים שמנוצלים על-ידי המעסיקים שלהם. כלומר, אין כאן הדדיות - או לפחות לא נשאר הרבה מההדדיות שאולי הייתה כאן פעם.
בעבר, להיות בעל מקצוע טוב ולעשות את עבודתך נאמנה, הקנה לך הערכה ויוקרה - גם אם לא בהכרח תגמול הוגן. כיום, אולי בעקבות הרבה שנים של השפעה מערבית, מה שמבטיח הערכה ויוקרה הם עבודה במקצוע "נחשב" וכמובן: לעשות הרבה כסף.
בעלי מקצוע שמרוויחים טוב
כלומר, גם בעלי מקצוע שמרוויחים טוב אבל המקצוע שלהם לא נחשב יוקרתי, או להפך - מי שעובדים במקצוע שדורש לימוד ומיומנות והשכלה אבל מתאפיין בשכר נמוך - מתקשים לזכות בהערכה, ומתלוננים לעיתים קרובות על שחיקה מקצועית גדולה.וזו מן הסתם אחת הסיבות לכך שהאופקים המקצועיים של אנשים והציפיות שלהם מהמקצוע שבחרו מצטמצמות ליכולת להתפרנס בצורה סבירה איכשהו, לגמור את החודש. עוד דבר שאיננו פשוט כשמדובר בישראל, שבה המרווח בין כושר ההשתכרות ליוקר המחיה הוא מהקטנים בעולם המערבי.
בעלי מזל מקצועי
ישנם, עם זאת, אנשים שבחרו מקצוע לא בהתאם למוסכמות ולחוקים המקובלים אלא בהתאם לנטייה האישית, לתחומי העניין שלהם ולמה שהם אוהבים - ובכל זאת התמזל מזלם להיות מסוגלים לזכות גם בפרנסה טובה וגם בהערכה ותחושת ערך עצמית."מזל מקצועי" הוא הגדרה טובה למצב שבו הצלחה מקצועית לא קשורה לבחירת מקצוע מוצלחת אלא למצב שאנשים בחרו מקצוע, לכאורה, מתוך שיקולים שאינם כלכליים-מקצועיים קלאסיים, ובכל זאת זכו בו להצלחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה