עמלות לבעלי מקצוע

ישנם בעלי מקצוע שחיים ממשכורת וכאלה שחיים מעמלות. לאיזו קבוצה אתם שייכים?

עמלה ("קומיסיון") היא תשלום שנלווה לעסקה או טרנזקציה פיננסית, ונחשב לחלק בלתי נפרד ממנה. עמלות הן חלק בלתי נפרד - או בלתי נפרד לכאורה - מענפי הבנקאות, פיננסים, משכרם של אנשי מכירות, מתווכים (דירות, רכב ועוד), אנשי ביטוח, ברוקרים ומנהלי השקעות, ענף הפרסום. כל מקצוע וסוג העמלות שלו.

רבים אינם יודעים זאת, אך עמלות הן מרכיב שכר לכל דבר שצריך להיכלל גם בחישוב פיצויי פיטורין. לדוגמא, נציג מכירות שמקבל משכורת בסיס עם תוספת של עמלות זכאי לפיצויים על-פי "משכורת קובעת" שהיא ממוצע של שלוש המשכורות האחרונות שלו, כולל העמלות.

במקור עמלה, משורש "עמל", אמורה לתגמל את העובד על עמלו באמצעות נטילת אחוז מסוים מערך העיסקה, אבל זה לא תמיד כך. במקרים רבים העמלות אינן על עבודה ספציפית אלא על עצם הענקת שירותי התיווך במסחר. לדוגמא, בעולם הבנקאות מקובל לקחת עמלות מסוגים שונים, חלקן מוצדקות (למשל, עמלות על פעולות מסחר בניירות ערך) וחלקן בלתי מוצדקות בעליל (כמו עמלות עו"ש בישראל).

גם לוחות מקוונים ואתרי בעלי מקצוע נוהגים ליטול עמלות עבור התיווך בין הגולשים לבין בעלי המקצוע. אך לשם השוואה, אם בתחומים אחרים העמלות נעות בין אחוזים בודדים לשיעור דו-ספרתי, בתחום זה העמלות המקובלות הן בשיעור ממוצע של פחות מאחוז מערך העבודה.

חופשיים?

בעבר נהגו לכנות אנשים שעסקו במקצועות מסוימים בעלי מקצועות חופשיים. משום מה, ה"חופשיים" נעלם מהמשוואה.

כשאמרו לנו פעם בעלי מקצוע - תמיד בתוספת של חופשיים - אנשים חשבו על רואי חשבון ועורכי-דין. זה כנראה התאים, אולי בגלל שדימינו לעצמנו שאנשים שעוסקים במקצועות כאלה, הם בעלי עצמאות כלכלית שמאפשרת להם להיות חופשיים כציפור.

לאן נעלם החופש מהשם? ואיך הוא הפך כינוי לאינסטלטורים, חשמלאים וטכנאים? זאת, כנראה, לא נדע. אבל אפשר לשער שהדימוי הרומנטי של החופש נתגלה כנאיבי כשהמוני עו"דים צעירים מצאו את עצמם מועסקים בשכר רעב כמתמחים. קשה להשתחרר מהתחושה שהיה כאן איזה סוג של תרגיל מצד הגילדה, שדאגה לעצמה בכך שהציפה את השוק בכוח עבודה זול.

בעלי מקצוע מאושרים יש בכל מיני תחומים, אבל מספרם בכל מקרה קטן. אפשר להתווכח עם הטענה לפיה כל מקצוע מכבד את בעליו, אבל קשה לחלוק על כך שחלק מהמקצועות היוקרתיים נתגלו עם השנים כאכזבה. אם כבר להיות בעלי מקצוע, אז לא בטוח שעורך-דין עדיף מטכנאי, וה"חופש" בוודאי לא שייך לפה.

מקצועיות

"מקצועיות" היא אחת המילים הכי חמקמקות בשפה העברית, כזו שסובלת משימוש יתר ואנשים לא יורדים עד סופה, לעיתים קרובות מדי.

הכי מדהים בעיני, כשמישהו אומר - ואני נתקל באמירות כאלו לא מעט - "הוא איש מקצוע מעולה אבל נותן שירות גרוע" או "הוא מקצוען אבל אי אפשר לסמוך עליו".

מה יותר חשוב אצל בעלי מקצוע מאשר שיתנו שירות טוב, אפשר יהיה לסמוך עליהם ושיהיו אמינים? האם אפשר לדבר על "מקצועיות" בלי הדברים האלה? אמינות, הגינות ושירות טוב זה לא רק עניין של אתיקה או דרך ארץ.

אנשים מבלבלים משום מה בין יכולת מקצועית לבין המהות של יחסים מקצועיים או של ביצוע עבודה מקצועית. זה שבכל מקצוע מסויים מוכשר מאד, מיומן מאד או בעל ידע רב, לא בהכרח אומר שיהיה "מקצועי".

אתם יכולים לטעון שאלו דקדוקים סמנטיים ותו לא, אבל סמנטיקה היא לא בהכרח דבר שצריך לזלזל בו. מה שאנחנו אומרים משפיע על איך שאנחנו חושבים - זה מחלחל. אם הגישה שלנו בזמן התקשרות עם בעלי מקצוע היא שמה שחשוב הוא כישרון, ניסיון וידע אבל לא הגינות בסיסית או איך שמתייחסים אלינו, נמצא את עצמנו נדפקים במקצועיות.

בעלי מקצוע חופשיים באמת

רבים מאתנו חיים היום במצב של דיאלקטיקה אקזיסטנציאליסטית, עם רכיבי זהות שנמצאים בקונפליקט. מצד אחד, חינכו אותנו שכל עבודה מכבדת את בעליה. מצד שני, איזה כבוד יש בעבודה שבה תנאינו נפגעים בהתמדה וכאשר מעסיקינו רואים בנו סטטיסטים ולא בני אדם?

יש קונפליקט בין מוסר העבודה שמשותף לרבים, והאמונה ש"חשוב לעבוד" לבין התובנה ההולכת ומתגבשת כי אנחנו מנוצלים וכי אותו מוסר עבודה עומד לנו לרועץ כאשר אנחנו מוצאים את עצמנו פועלים בניגוד לאינטרסים הבסיסיים שלנו.

עובדים חרוצים, בעלי מוסר עבודה גבוה, הם הלחם והמים של המעסיק המנצל. הוא נהנה לעיתים משולי רווח והחזר השקעה של מאות ואפילו אלפי אחוזים על עובד המשתכר באופן שמקשה עליו "לגמור את החודש".

אין פלא אם כן שניתן לראות תופעה הולכת ומתגברת של שכירים שהופכים לעצמאים, בעיקר בעלי מקצועות חופשיים שעבדו עבור ארגונים גדולים והיום עובדים עבור עצמם.