הדברה: אפשר גם בחורף

הדברה בחורף? בהחלט - יש בה היגיון רב. היא תהיה משתלמת יותר ותקבלו שירות טוב ובזמן. למה? כי כולם מדבירים בקיץ.

הדברת מזיקים בדרך-כלל מתבצעת בקיץ, מסיבה בנאלית מאד: זו העונה בה רוב המזיקים תוקפים ובני האדם נאלצים להיזכר שהם קיימים ולהזמין מדביר כדי שיטפל בבעיה.

זה ממש לא אומר שהקיץ הוא העונה האידיאלית לביצוע הדברות. למעשה, מי שמדביר בקיץ יצטרך לחכות זמן רב יותר וגם ישלם יותר, כי זו העונה החמה - בכל המובנים.

העונה בה רוב האנשים נזקקים לשירות מסוים היא העונה בה הוא הכי יקר, בה זמן ההמתנה לשירות הכי ארוך, וזו שבה בעלי מקצוע נוטים יותר לאחר או להבריז (נו, טוב, סליחה על הסלנג: נוטים לא להגיע).

כיום עבודות הדברה מתבצעות עם חומרים שיש להם תוחלת חיים ארוכה, של חודשים רבים ובמקרים מסוימים עד שנתיים. אתם גם תקבלו אחריות על העבודה, שתכסה אתכם לא רק בעונה בה תזמינו את המדביר אלא לאורך כל השנה שלאחריה - כולל הקיץ.

בעלי המקצוע הטובים ביותר בעולם

במדינת ישראל אין כנראה הערכה מספקת לבעלי מקצוע כמו אינסטלטורים או חשמלאים - אחרת קשה להסביר מדוע אין אצלנו תחרויות מקצועיות ביניהם, כפי שיש במדינות אחרות.

כן - אנחנו מדברים על תחרויות של בעלי מקצוע, אינסטלטור באינסטלטור ושיפוצניק בשיפוצניק. כמו רודיאו, כמו "קרב סכינים", כמו מרוץ מכוניות או תחרות ריצה, רק עם סרבל עבודה וארגז כלים.

כמה דוגמאות מתוך המאמר בעלי המקצוע הטובים בעולם:

SkillPLUMB. תחרות אינסטלטורים אתגרית שנערכת כל שנה בבריטניה, כבר שני עשורים.

העולם שאחרי דפי זהב

פעם היו לנו שתי אפשרויות: דפי זהב או המלצה של חבר (או בן משפחה, וכו'). אתרי בעלי המקצוע מנסים להציע פתרון שמזכיר יותר את ההמלצה. עובד? תלוי אצל מי.

בעולם הישן לא היה מקום ליותר מדי התלבטויות. בכפר או בשכונה בה גרת, היה לרוב בעל מקצוע אחד מכל סוג - או בעל מקצוע אחד שעשה הכל והיה אינסטלטור, שיפוצניק, צבעי וגם חשמלאי (בהנחה שהיה חשמל).

בעולם המודרני, האורבני, זה השתנה כמובן. התחיל תור הזהב של דפי זהב - תופעה שהייתה לא רק בישראל אלא בכל העולם המערבי. היה ספר טלפונים אחד והיה ספר אחד של דפי זהב, שבו חיפשת בעלי מקצוע ומי שלא היה שם לא היה קיים.

נשות מקצוע - למה יש כל-כך מעט מהן

מחקרים וסקרים שנערכו במדינות מערביות שונות, מצאו כי שיעור הנשים העוסקות במקצועות שקשורים לבנייה ולשירותים לבית - מבניין, דרך אינסטלציה או חשמלאות ועד טכנאות - בדרך-כלל אינו עולה על אחוזים בודדים ובמקרים מסוימים נופל מאחוז אחד.

זה עלול להישמע לכם כמו דבר טבעי כי עבודה עם טיח ולבנים באמת נשמעת כמו "עיסוק גברי" - משהו שעדיף לעסוק בו אם אתה בעל כוח פיזי ולא מגדל ציפורניים. אבל בראייה רחבה יותר, זה בעייתי מאד למשק ולחברה כשנשים מדירות או מודרות ממקצועות מסויימים.

לא כל-כך חשוב באיזה מקצוע מדובר - כאשר רק חלק מהאוכלוסייה עוסק בו או כאשר חלק מהאוכלוסייה נמנע מלעסוק בו, נוצר מחסור.

לדוגמא - בארה"ב, בריטניה וניו-זילנד, שלוש מדינות שבהן משרדי ממשלה חקרו את הנושא וניסו להציע פתרונות, ישנו עודף ביקוש של 5-30 אחוז בענפים הרלוונטיים. מה שלא מפתיע כאשר רק חצי מכוח העבודה הפוטנציאלי מנוצל.

דוגמאות מספריות:

בסקר של המשרד לענייני הנשים (Ministry of Women Affairs) בניו-זילנד, שנערך בשנת 2006, נמצא בין השאר שרק אחוז אחד מהנשאלים האינסטלטורים היו נשים; רק אחוז אחד היו חשמלאיות ולא חשמלאים; לשם השוואה 95 אחוז מהספרים ו-80 אחוז מסוכני הנסיעות היו נשים.

במאמר שכותרתו "אנחנו צריכים עוד אינסטלטורים נשים" שפרסם ארגון CWIT (Chicago Women in Trades) ונמצא ברשימת הקישורים, מצוטט בין השאר נתון של  רשות הנשים במשרד העבודה האמריקני (Women's Bureau of the U.S. Department of Labor) לפיו רק 1.8 אחוז מהעוסקים באינסטלציה הם נשים.

לקריאה נוספת: בעלות מקצוע - יש דבר כזה?

מסמך שפרסם בשנת 1999 משרד העבודה האמריקני, חשף כמה סיבות לתופעה הזו שאינן טריוויאליות. לדוגמא, מעסיקים בענפי הבנייה מוכנים לשלם פחות לנשים בטענה שיש להן פחות כוח פיזי ולכן יבצעו פחות עבודה. נשים שכן עוסקות בענף, מדווחות כי הן מוטרדות ומאויימות על-ידי עובדים גברים שאינם מרוצים מחדירת הנשים לתחום שלהם.

כמובן, יש תפקיד למוסכמות. הרבה נשים נרתעות מעיסוק בתחומים שנתפסים כגבריים, וסקרים שנערכו בנושא זה חשפו בין השאר שהן חוששות שעיסוק כזה ירתיע גם מחזרים פוטנציאליים.

מה שלא ברור מספיק הוא תפקידם של החינוך וההתניות החברתיות. רוב הנשים פשוט אומרות שהן לא נמשכות לעיסוק בתחומים האלה - זאת בניגוד לנשים המעטות יחסית, שמנמקות את הרתיעה שלהם ממקצועות שנחשבים גבריים בכך ש"זה לא נאות שאשה תעסוק בתחום כזה".

גם העדפות מקצועיות ותחומי עניין, כמובן, יכולים להיות פרי של התניות, להיות מושפעים מחינוך וממסרים מפורשים יותר או פחות שהסביבה - הורים, מורים, חברים וכו' - מעבירה לנערה המתבגרת.

בעלי זה ובעלי ההוא

פוסט שלא אומר הרבה - סתם אנקדוטה לשונית.
יש המון ביטויים שכוללים את המילה "בעלי". ישנו כמובן "בעלי מקצוע". ישנם בעלי מלאכה, בעלי חיים, כנף ומניות. ישנם בעלי בתים, בעלי עסקים, בעלי מוגבלויות.

ישנם מזבחי הבעל ובעל הסולם, בעלי תפקידים ובעל זבוב, רבי מאיר בעל הנס, וגם סתם בעל ואשה. באמת, סתם אנקדוטה. 

לרכוש מקצוע: כיצד רוכשים מקצועות מחשב?

הרבה ישראלים נמצאים עדיין תחת השראת הבועה של סוף שנות התשעים, ונוהרים ללימודי המחשבים באשר הם, לעיתים קרובות בלי לבדוק מה באמת הם מקבלים. אז מהי בעצם הדרך הנכונה "לרכוש מקצועות מחשב" ולהשתלב בענף?

פעם כל העסק היה די ברור: כדי לרכוש מקצוע עליך ללמוד אותו, והמקום הנכון ללמוד על מחשבים הם מחלקות וחוגי מתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטאות.

גם היום, לימודי מחשבים במסגרות אקדמיות (לא רק אוניברסיטאות אלא גם מכללות, למשל, והטכניון כמובן) הם דרך המלך לענף. מי שרוצה להפוך למתכנת, מהנדס תוכנה, מנהל פיתוח או מנתח מערכות, יעשה טוב אם יתחיל את דרכו שם.

מצד שני, בכל זאת מדובר במסלול מפרך של שלוש שנים לפחות, שידרוש מכם השקעה של 2000 שעות ויותר (בערך 65-75 שעות שבועיות אקדמיות) עד לתואר המיוחל. ובסופו של דבר, לימודי מחשבים לתואר מספקים הכשרה כללית מאד, שהדגש בה איננו מקצועי אלא אקדמי-מחקרי.

האלטרנטיבה: קורסי מחשבים

קורסי מחשבים של בתי-ספר למקצועות המחשב, מציעים את המסלול הקצר והממוקד יותר. במקום ללמוד 2000 שעות, שכוללות הרבה מתמטיקה, המון חומר אנכרוניסטי או סתם תיאורטי מאד, מקבלים עשרות או מאות שעות שמתרכזות במטרה הסופית: המקצוע.

כמה ממסלולי הלימוד בתחום פיתוח התוכנה, למשל, כוללים למעלה מ-1000 שעות לימוד ומעניקים לתלמיד הכשרה הרבה יותר שימושית ואקטואלית בתכנות מאשר לימודים לתואר ראשון. כמובן שזה פחות יוקרתי מתואר של הטכניון, למשל, אבל בוגרי מסלולים כאלה לעיתים קרובות הרבה יותר מוכנים לעבודה בענף מאשר בעלי תארים.

איזה קורסים קיימים

ישנן בישראל עשרות מסגרות ללימודי מחשב, שמציעות החל מקורסי משתמשים (אופיס, אינטרנט וכו', אך גם תוכנות מקצועיות כמו SAP או פריוריטי), דרך קורסים להכשרת בעלי מקצוע לתחום ה-IT (מפתחים, DBA, מנתחי מערכות) ועד לקורסי פיתוח תוכנה שונים, שנוטים להיות הממושכים והמעמיקים ביותר. 

תחומים פופולריים במיוחד בשנים האחרונות הם קורסים לבניית אתרים, עיצוב אתרים ו-Webmaster, קורסי גרפיקה ומולטימדיה (מ-Photoshop, דרך פלאש ועד כלי עריכת וידאו וסאונד), מסלולים להכשרת מקדמי אתרים, מומחי אבטחת מידע, אדמיניסטרטורים של מערכות ERP ועוד.

כמובן, קורסים להכשרת טכנאי מחשבים, היו ונותרו בין הפופולריים ביותר, והם נחשבים לקורסים שבוגריהם משתלבים בקלות יחסית בתחום - בין השאר משום שזקוקים להם לא רק בהייטק או בארגונים גדולים.

מחלות של בעלי מקצוע

אומרים ש"כל אחד והחבילה שלו" וזה נכון גם במה שקשור לבריאות של בעלי מקצוע שונים - לכל תחום יש את הסיכונים המקצועיים והמחלות האופייניות שלו.

בואו נסקור במהירות את הדוגמאות העיקריות:

שיפוצניקים, טייחים, וכל מי שחשוף בעבודה שלו להרבה אבק, נוטים יותר לסבול ממחלות עיניים, בעיות בדרכי הנשימה וכדומה.

צבעים, מדביקי פרקטים, ובעלי מקצוע אחרים שנחשפים לאדים של חומרי צבע ודבקים, נוטים יותר לסבול מבעיות כמו מיגרנות וכאבי ראש, מחלות בדרכי הנשימה ועוד.

אינסטלטורים ומדבירים סובלים מבעיות דומות, בגלל החשיפה לחומרים כימיים שונים, לרבות חומרי ניקוי.

חשמלאים, שלא במפתיע, נוטים יותר להתחשמל בזמן העבודה - למרות שהסטטיסטיקה שלהם קצת יותר טובה מחלק מבעלי המקצוע כי בכל זאת הם חשמלאים...

עובדי חברות גינון נוטים לסבול יותר מבעיות עור, גם בגלל החשיפה לשמש וגם בגלל החשיפה לחרקים שונים במהלך העבודה.

מובילים, שלא במפתיע, סובלים בשכיחות גבוהה יחסית מבעיות גב ובעיות אורתופדיות אחרות. כך גם מתקיני דודים. זגגים, מנעולנים, מסגרים ומתקני תריסים, סובלים יותר מחתכים ופציעות שונות בכפות הידיים.

כיום ישנן מרפאות מיוחדות של "רפואה תעסוקתית" לכל קופות החולים, ומומלץ מאד לבקר במרפאה כזו לפחות פעם אחת ולהיוועץ עם רופא מומחה לגבי הסיכונים המקצועיים, אמצעי הזהירות והמניעה והטיפולים הקיימים, למי שעוסק במקצוע שלכם.

בעלי המזל

רוב האנשים לא עובדים במקצוע שהם אוהבים. רוב האנשים מוצאים עבודה שמפרנסת אותם, ומבחינתם "הצלחה" היא היכולת לשלם חשבונות.

ראשית, אנחנו חיים בחברה שיש בה עדיין יסודות חזקים מאד של מוסר עבודה לאומי - מה שקראנו פעם "ערכי העבודה". זו חברה שקידשה את העבודה ושחינכה אותנו שכל עבודה מכבדת את בעליה, במיוחד אם היא עבודת כפיים ועל אחת כמה וכמה כשהיא קשורה לבניין או חקלאות.

לא שזה מפריע לחקלאים לפשוט רגל או שחסרים אנשים שעוסקים בעבודת כפיים שמנוצלים על-ידי המעסיקים שלהם. כלומר, אין כאן הדדיות - או לפחות לא נשאר הרבה מההדדיות שאולי הייתה כאן פעם.

בעבר, להיות בעל מקצוע טוב ולעשות את עבודתך נאמנה, הקנה לך הערכה ויוקרה - גם אם לא בהכרח תגמול הוגן. כיום, אולי בעקבות הרבה שנים של השפעה מערבית, מה שמבטיח הערכה ויוקרה הם עבודה במקצוע "נחשב" וכמובן: לעשות הרבה כסף.

בעלי מקצוע שמרוויחים טוב

כלומר, גם בעלי מקצוע שמרוויחים טוב אבל המקצוע שלהם לא נחשב יוקרתי, או להפך - מי שעובדים במקצוע שדורש לימוד ומיומנות והשכלה אבל מתאפיין בשכר נמוך - מתקשים לזכות בהערכה, ומתלוננים לעיתים קרובות על שחיקה מקצועית גדולה.

וזו מן הסתם אחת הסיבות לכך שהאופקים המקצועיים של אנשים והציפיות שלהם מהמקצוע שבחרו מצטמצמות ליכולת להתפרנס בצורה סבירה איכשהו, לגמור את החודש. עוד דבר שאיננו פשוט כשמדובר בישראל, שבה המרווח בין כושר ההשתכרות ליוקר המחיה הוא מהקטנים בעולם המערבי.

בעלי מזל מקצועי

ישנם, עם זאת, אנשים שבחרו מקצוע לא בהתאם למוסכמות ולחוקים המקובלים אלא בהתאם לנטייה האישית, לתחומי העניין שלהם ולמה שהם אוהבים - ובכל זאת התמזל מזלם להיות מסוגלים לזכות גם בפרנסה טובה וגם בהערכה ותחושת ערך עצמית.

"מזל מקצועי" הוא הגדרה טובה למצב שבו הצלחה מקצועית לא קשורה לבחירת מקצוע מוצלחת אלא למצב שאנשים בחרו מקצוע, לכאורה, מתוך שיקולים שאינם כלכליים-מקצועיים קלאסיים, ובכל זאת זכו בו להצלחה.

הובלות: איך מחשבים את המחיר?

מחירי הובלות הם מסוג הדברים שאף אחד לא באמת מבין איך הם עובדים, ובכל זאת - איך תדעו כמה לשלם?אין עוד הרבה תחומים שנראים כאוטיים מבחינת דפוסי התמחור שלהם כמו זה של ההובלות. הובלת דירה, מטבע הדברים, היא שיאו של תהליך מתיש שמוציא מאיתנו את המיץ. מעבר דירה הוא עסק מעייף וסוחט רגשית, וההובלה מתרחשת ממש בסיומו.

לכן, לא מפתיע שאנחנו מגיעים להובלה כשאנחנו מותשים ובעלי יכולת מיקוח מופחתת ובאופן מעשי נשלם כמה שיאמרו לנו. ברור שבתנאים כאלה המחירים ישתוללו, מה גם שמלאכת התמחור של הובלה היא לא עניין פשוט.

באופן כללי אפשר לומר שהתמחור של שהתמחור של הובלות הוא פונקציה של מרחק (בין דירת המוצא לדירת היעד), גובה (הדירה ממנה מעבירים ובעיקר של הדירה שעוברים אליה), נפח ומשקל של התכולה.

מחיר הבסיס של הובלה בתוך אותו אזור (נסיעה קצרה) בין קומות קרקע (לא צריך לטפס מדרגות) ושל חפצים קלים (כמו סתם ארגזים) הוא סביב ה-500 שקלים. אפשר להוסיף עוד 100-200 שקלים על כל משימת פירוק והרכבה, על כל חפץ כבד (מקרר, ספה, תנור, מכונת כביסה), ועל כל קומה שצריך לעלות. מרחק הנסיעה הופך משמעותי רק כשהתנועה היא בין אזורים מרוחקים בארץ ויכול להוסיף למחיר עוד 100-400 ש"ח.

כך, המעבר מדירה בקומת קרקע בקריית גת לקומה שלישית בתל-אביב, עם ארבעה "חפצים כבדים" ובלי פירוק והרכבה, יעלה בין 1200 ל-2000 ש"ח, לשם דוגמא. צורת החישוב הזו לא מאד מדויקת, אבל זהו קירוב די מוצלח של מחירי הובלות באשר הם.

מי רוצה להיות טכנאי מזגנים

קשה להאמין, אבל ישנם אנשים שעבורם טכנאות מזגנים היא מקצוע נחשק.

רובנו לא חלמנו בילדותנו להיות טכנאי מזגנים, ובכל זאת ישנם בישראל תריסר מסלולי הכשרה למקצוע הזה ובדרך-כלל הם מלאים ויש רשימות המתנה.

מדוע? משום שמדובר באחד המקצועות שהכי קל לרכוש אותם. לא צריך ניסיון או רקע ואפילו לא בגרות (בדרך-כלל יספיקו עשר שנות לימוד). כלומר, כמעט כולם יכולים להצטרף, ובתום 5-8 חודשי לימוד ובחינה מקבלים תעודה של טכנאי מערכות קירור ויכולים להתחיל להתקין ולתקן מזגנים.

במדינה שבה חלק גדול מהתושבים מבלים את רוב חייהם בין קירות ועם מזגן ברקע, לא מפתיע לגלות שטכנאי מזגנים הם בעלי מקצוע מבוקשים למדי. בוגרי הקורסים יכולים לעבוד במחלקות השירות של אחד מיצרני או משווקי המזגנים הגדולים, או אצל אחד מספקי המשנה או החברות שמספקות שירותי טכנאי למיזוג אוויר. הם גם יכולים להיות עצמאים ולעבוד עבור חברות שונות או להקים עסק משל עצמם.

עלות הציוד הנדרש כדי לפתוח עסק של שירות מזגנים היא לא מאד גבוהה - מדובר על אלפי שקלים בודדים אם רוצים להצטייד טוב, שזה הרבה הרבה פחות ממה שעולה ציוד של שיפוצניק, למשל.

מתי אתה קם ליום עבודה

יש אנשים שקמים בכל בוקר ליום עבודה שמתחיל בשעה מסוימת ונגמר באחרת. ישנם אנשים שלעולם אינם יודעים מתי יתעוררו ומתי ילכו לישון.

היכולת של אנשים לעסוק בתחומי עיסוק כאלה ואחרים - עוד לפני שמדברים על הכשרה רלוונטית שעליהם אולי לרכוש - קשורה לכל מיני מאפייני אישיות ומאפיינים פיזיים.

לדוגמא, אדם אינו יכול להיות צבעי אם אין לו יכולת לשאת מיכל צבע קטן-בינוני במשקל 2.5 ק"ג. הוא לא יכול להיות אינסטלטור טוב אם אין לו חוש ריח. הוא לא יכול להיות מנתח פלסטי אם הוא אלרגי לסיליקון. לא יכול להיות טייס קרב אם הוא פוזל.

באותו אופן הפרעות שינה נפוצות, כמו הקושי להתעורר בשעה מסוימת, יכולות למנוע מאנשים לעבוד או להחזיק בעבודות מסוימות - דבר שמי שלא סובל מבעיות כאלו פשוט לא יוכל להבין.

ישנם אנשים שלא יודעים מתי יקומו בבוקר, לא בגלל שאינם יודעים לאיזו שעה כיוונו את השעון המעורר או באיזו שעה אנשים מצפים לראות אותם במשרד - אלא משום שאינם יודעים מתי יתעוררו.

ישנם אנשים שלא יכולים לישון מעט בלילה ואז להשלים בשעות הצהריים, כי הם מפחדים ללכת לישון אחר-הצהריים - הם חוששים שיקומו מהשינה במצב נפשי מעורער, כפי שקורה להם בדרך-כלל.

בלא מעט מקרים אנשים שסובלים מהפרעות שנה בוחרים, בסופו של דבר, בחיים מקצועיים שונים מאד מאנשים אחרים - רק בגלל הבעיה הזו.

ישנם כאלו שבוחרים להיות עצמאים, רק כדי שאיש לא יוכל לומר להם מתי להתעורר. ישנם אנשים שמעדיפים לעבוד במשמרות ערב, שמאפשרות להם לישון במהלך שעות הבוקר והצהריים, ועדיין להגיע בזמן לעבודה. ישנם אנשים שפשוט לא מצליחים להחזיק בעבודה. ישנם כאלו שמצליחים לעבוד בעבודות רגילות, אבל סובלים כל הזמן מעייפות וחוסר ריכוז, וממאנים להשלים עם כך שהם פשוט "אנשי לילה".

בסך-הכל, ישנן יותר אפשרויות מקצועיות לאנשים שהשעון הביולוגי שלהם עובד אחרת ממה שאפשר לחשוב. הדברים הופכים הרבה יותר קלים כאשר מכירים בכך שישנן בעיות אובייקטיביות ומאמצים סגנון חיים שתואם אותן.

3 דוגמאות של בעלי מקצועות

ישנם סוגים שונים ורבים של בעלי מקצוע ושל מקצועות. כדי להמחיש את הפלואידיות של הביטוי ושל משמעויותיו הפרקטיות ותלויות ההקשר, נביא שלוש דוגמאות.

1. עורכי דין. פעם קראו להם "בעלי מקצועות חופשיים" אבל היום הופקע הביטוי בעלי מקצוע ובדרך-כלל כאשר משתמשים בו מתכוונים לבעלי מקצוע לבית שמציעים שירותי תיקונים וטכנאות, שיפוצים ובנייה, ניקיון וטיפוח, עיצוב או הדברה. לכן, לעיתים קרובות כאשר עו"ד אחד אומר על רעהו שהוא "בעל מקצוע", הוא יאמר זאת בציניות. לומר על עמית שהוא בעל מקצוע זה כמו לומר על מישהו שהוא בחור טוב.

2. חשמלאים. כדי להיות חשמלאי עליך ללמוד ולעמוד בבחינות, לקבל תעודה ורישיון, להירשם דרך משרד העבודה, וכל זה לפני שהרווחת את השקל הראשון. רוב החשמלאים עובדים כשכירים בחברות שמעניקות שירותי חשמל. חשמלאים עצמאיים מרוויחים בעיקר מעבודות קטנות של תיקוני קצרים והחלפת שקעים - עבודות שמשלמים עליהם מאות שקלים בודדות אם בכלל.

3. קבלני שיפוצים. קבלן השיפוצים שלעיתים יכונה שיפוצניק, יכול להיות בעל עסק קטן או בעלים של חברה בעלת מחזורים עסקיים של עשרות מיליונים. קבלן מהסוג השני עשוי להיות "בעל מקצוע" בעצמו אבל בדרך כלל הוא יעסיק בעלי מקצוע רבים ושונים. כדי לעסוק בשיפוצים לא צריך תעודה ולא רישיון, רק ניסיון. רוב השיפוצניקים לומדים את העבודה במסגרת העסקה בעסק משפחתי.

בקיצור: בעלי מקצוע בתחומים שונים מתייחסים אחרת לביטוי "בעל מקצוע" ונדרשים לאסמכתאות שונות כדי להוכיח את מעמדם המקצועי. זה שילוב בין הדינמיקה של השפה והז'רגון לבין הדינמיקה של שווקי העבודה והמקצועות.

מוסר עבודה והתמכרות לעבודה

האם מוסר עבודה הוא אופיום להמונים? האם השאיפה של אנשים לבצע את עבודתם על הצד הטוב ביותר, היא בעצם נקודת תורפה שמאפשרת למעסיקיהם לשלוט בהם ביתר קלות?

ובכן, זה בוודאי תיאור קצת קיצוני של העניין, אבל אין ספק שיש בכך יותר משמץ של אמת - כולנו ראינו אנשים שאכפת להם ממקום העבודה שלהם יותר מהבוסים שמדרבנים אותם לעבוד קשה. בעלי המזל שביניהם נפלטים החוצה, מסיבה זו או אחרת, לפני שהתישו עצמם בעבודה קשה. חסרי המזל, מתמכרים.

וורקוהוליזם היא תופעה שנחקרה לא מעט בשלושת העשורים האחרונים, בארה"ב ואירופה ואפילו ביפן שבה מתועדים לא מעט מקרים של אנשים שמתו כתוצאה מעבודת יתר. ביפן החלו להנהיג לקראת סוף שנות השמונים חופשות כפויות על עובדים שלא רצו לצאת לחופש, והחל משנות התשעים התרבו מקרים של תביעות נכות רלוונטיות ותביעות נזיקין של נשים שבני זוגן מתו כתוצאה מעבודה מאומצת מדי.

אם מקבלים את גישתו של מקס וובר, המוצגת במאמרו הידוע "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם", אז התרבות הקפיטליסטית ללא ספק מעודדת אנשים לעבוד קשה כדרך חיים - אם כי לאו דווקא עד מוות. את חיבתם המוגזמת של הפועלים לעבודה עליה מדבר לפרג' אפשר לתרגם למונחים שלנו כנטייה להתמכר לעבודה כפתרון לבעיות אחרות בחיים ולנטייה כללית לראות בעבודה ערך.

באופן אירוני, רובנו מכירים את הרעיון של עבודה כערך בקונטקסט הלאומי שלו - הציוני או הדתי-ציוני. "שחרור העבודה" של מפא"י, "תורה ועבודה" של בני עקיבא, וכו'. גם ביהדות קיים מושג העבודה, בעיקר כשלילה של הנצרכות בבחינת "שלא להצטרך לידי מתנת בשר ודם".

בהקשר הזה, לא מפתיע שההתנגדות להיעדר-עבודה היא לעיתים קרובות בעלת אופי דתי או אמוציונלי. לדוגמא, הגישה הנאו-ליברלית שרואה במי שאיננו עובד בטלן ולא סתם מובטל, כל עוד לא הוכח אחרת. כלומר, לא רק שהאדם אדון לגורלו במובן האקזיסטנציאליסטי-הומניסטי הישן, אלא שמי שלכאורה איננו אדון לגורלו הוא בדוואי "אשם" בגורלו.

האם מי שאינם מכורים לעבודה או לא מחזיקים בעבודה הם אנשים חסרי מוסר עבודה? לאו דווקא. האם מוסר עבודה הוא דבר רע? תלוי, מן הסתם, את מי שואלים ובאיזה הקשר. בסופו של דבר, כולנו אוהבים שכשהעבודה נעשית עבורנו היא נעשית היטב, באופן ישר ואתי ואיכפתי. בכל אופן, עדיף בלי להמתכר.