במשך רוב שנותיי המקצועיות התפרנסתי ממה שנוהגים לכנות לפעמים "כתיבה ועריכה", ובאופן כללי יותר מעיסוק ב"תוכן" (בפוסט אחר אסביר קצת על המונח הזה ועל ההבדל בינו לבין "כתיבה ועריכה". זה לא הנושא הפעם).
בסך-הכל, בחישוב ברוטו לא-קטנוני, אפשר לומר שאני עוסק בטקסטים (וגם תמונות, וידאו, אודיו וכו' כשצריך) באופן מקצועי למעלה מ-15 שנה. העיסוק הזה כולל או כלל: שמונה שנים בתפקידי עריכה, ובחפיפה אליהן עוד כ-3 שנים בתפקיד סמנכ"ל תוכן בחברת מו"לות מגזינים; עריכה של שני מגזינים מקצועיים וכתיבה בכעשרה כאלה (עשרה מגזינים בכל אופן - לא בטוח ש"מקצועיים" היא ההגדרה המתאימה לכולם); כתיבה לכ-15 כלי תקשורת שונים, מודפסים ואונליין; עריכה של תריסר ספרי עיון וספר פרוזה אחד; שכתוב ועריכה של כ-100 טקסטים מקצועיים לאתרי אינטרנט, מסמכי חברות, נאומי מנכ"לים ועוד כהנה וכהנה.
הרשימה המבהילה הזו, אגב, היא לא כדי לומר כמה אני חכם ומנוסה אלא רק כדי להבהיר לכמה "כתיבה ועריכה" נחשפתי במהלך השנים: הרבה.
ומכיוון שמדובר בתחום ובענף שמוכרים לי, אני חש שאני יכול לדבר עליהם בחופשיות ולסכם: הרוב המכריע של העוסקים בכתיבה ועריכה ושל החברות שמציעות תוכן שיווקי או אחר, הם חדלי אישים, שרלטנים, מעתיקנים סדרתיים, או סתם בעלי מקצוע גרועים שלא יודעים לעבוד. אפילו הבלוג הזה, עד מלוא פיקטיביותו, יותר רהוט, מדוייק, מקורי, ומנוסח נכון ממה שתוכלו לצפות מ(אל תתפסו אותי על המילה)-80 אחוזים בערך מהאנשים שעוסקים בתעשייה הזאת.
רק כדי לסבר את האוזן, מתישהו בעשור הקודם פורסמה עבודת מאסטר (עינת קובנסיאנו, בר-אילן) שבדקה ומצאה שכ-70 אחוזים ממה שאנחנו מכירים כ"עיתונות" הם בעצם הודעות לעיתונות וטקסטים שיווקיים שכתבו אנשי יחסי ציבור, וזה מעיד קצת על המוסר המקצועי, האתיקה והחריצות של העיתונאי הממוצע - או לפחות אומר דבר או שניים על המו"לים. אבל זה רק נתון אחד שמתייחס לבעיה אחת.
על כסא העורך, יצא לי לפגוש בתופעות שמעוררות חשק למרוט שערות - ולאו דווקא את שלך. טקסטים מועתקים, בלי בושה, לעיתים עם שינויים קלים (ולעיתים קרובות בלי); אנשים שכותבים על נושאים בהם אין להם שמץ של מושג, בלי שטרחו לעשות תחקיר אלמנטרי; אנשים שחותמים בשמם על טקסטים שאינם שלהם, אחרי ששכנעו את הבעלים האמיתיים של הטקסטים ש"כך נכון יותר"; אנשים אינטליגנטיים שיש להם מה להגיד ומשוכנעים שהם גם יודעים לכתוב, אבל מתקשים לחבר מילה למילה וליצור משפט קוהרנטי. מדהים לראות איך האנשים האלה הופכים לעיתים לבכירים בענף התוכן, או לבעלי חברות שמתמחות בתוכן.
זה לא שאין בעלי מקצוע טובים בענף. יש הרבה אנשים מצויינים, עשויים ללא רבב, שעושים במשך שנים עבודה מקצועית בחרדת קודש. אלו הם בדרך-כלל הפועלים השחורים של תעשיית התוכן. ומכיוון שהתוכן, בסופו של דבר, הוא המרכיב הכי חשוב גם בפעילות אינטרנטית מכל סוג (כמעט), אז ככה גם נראים פניו של האינטרנט הישראלי: מכוערות.
בסך-הכל, בחישוב ברוטו לא-קטנוני, אפשר לומר שאני עוסק בטקסטים (וגם תמונות, וידאו, אודיו וכו' כשצריך) באופן מקצועי למעלה מ-15 שנה. העיסוק הזה כולל או כלל: שמונה שנים בתפקידי עריכה, ובחפיפה אליהן עוד כ-3 שנים בתפקיד סמנכ"ל תוכן בחברת מו"לות מגזינים; עריכה של שני מגזינים מקצועיים וכתיבה בכעשרה כאלה (עשרה מגזינים בכל אופן - לא בטוח ש"מקצועיים" היא ההגדרה המתאימה לכולם); כתיבה לכ-15 כלי תקשורת שונים, מודפסים ואונליין; עריכה של תריסר ספרי עיון וספר פרוזה אחד; שכתוב ועריכה של כ-100 טקסטים מקצועיים לאתרי אינטרנט, מסמכי חברות, נאומי מנכ"לים ועוד כהנה וכהנה.
הרשימה המבהילה הזו, אגב, היא לא כדי לומר כמה אני חכם ומנוסה אלא רק כדי להבהיר לכמה "כתיבה ועריכה" נחשפתי במהלך השנים: הרבה.
ומכיוון שמדובר בתחום ובענף שמוכרים לי, אני חש שאני יכול לדבר עליהם בחופשיות ולסכם: הרוב המכריע של העוסקים בכתיבה ועריכה ושל החברות שמציעות תוכן שיווקי או אחר, הם חדלי אישים, שרלטנים, מעתיקנים סדרתיים, או סתם בעלי מקצוע גרועים שלא יודעים לעבוד. אפילו הבלוג הזה, עד מלוא פיקטיביותו, יותר רהוט, מדוייק, מקורי, ומנוסח נכון ממה שתוכלו לצפות מ(אל תתפסו אותי על המילה)-80 אחוזים בערך מהאנשים שעוסקים בתעשייה הזאת.
רק כדי לסבר את האוזן, מתישהו בעשור הקודם פורסמה עבודת מאסטר (עינת קובנסיאנו, בר-אילן) שבדקה ומצאה שכ-70 אחוזים ממה שאנחנו מכירים כ"עיתונות" הם בעצם הודעות לעיתונות וטקסטים שיווקיים שכתבו אנשי יחסי ציבור, וזה מעיד קצת על המוסר המקצועי, האתיקה והחריצות של העיתונאי הממוצע - או לפחות אומר דבר או שניים על המו"לים. אבל זה רק נתון אחד שמתייחס לבעיה אחת.
על כסא העורך, יצא לי לפגוש בתופעות שמעוררות חשק למרוט שערות - ולאו דווקא את שלך. טקסטים מועתקים, בלי בושה, לעיתים עם שינויים קלים (ולעיתים קרובות בלי); אנשים שכותבים על נושאים בהם אין להם שמץ של מושג, בלי שטרחו לעשות תחקיר אלמנטרי; אנשים שחותמים בשמם על טקסטים שאינם שלהם, אחרי ששכנעו את הבעלים האמיתיים של הטקסטים ש"כך נכון יותר"; אנשים אינטליגנטיים שיש להם מה להגיד ומשוכנעים שהם גם יודעים לכתוב, אבל מתקשים לחבר מילה למילה וליצור משפט קוהרנטי. מדהים לראות איך האנשים האלה הופכים לעיתים לבכירים בענף התוכן, או לבעלי חברות שמתמחות בתוכן.
זה לא שאין בעלי מקצוע טובים בענף. יש הרבה אנשים מצויינים, עשויים ללא רבב, שעושים במשך שנים עבודה מקצועית בחרדת קודש. אלו הם בדרך-כלל הפועלים השחורים של תעשיית התוכן. ומכיוון שהתוכן, בסופו של דבר, הוא המרכיב הכי חשוב גם בפעילות אינטרנטית מכל סוג (כמעט), אז ככה גם נראים פניו של האינטרנט הישראלי: מכוערות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה