מכיוון שעבדכם הנאמן עוסק בכתיבה, גם כתחביב וגם כמקצוע, זהו תחום שקל לי להדגים באמצעותו כמה מהרעיונות והתופעות שהן נושא הבלוג הזה.
ישנם משלחי יד רבים שקשורים לכתיבה וכל מיני סוגים של בעלי מקצוע שפרנסתם היא בכתיבה: סופרים, משוררים, כתבים, עורכים, משכתבים, לבלרים, יח"צנים, ועוד כהנה וכהנה שבוודאי שכחתי.
העיתונות הישראלית, במיוחד, מתגלית בכל פעם כמקור לא אכזב לא רק ליצירה של בעלי מקצוע חדשים אלא גם להמצאת מקצועות חדשים. לדוגמא, "העורכת הלשונית", שהיא בפשטות עובדת שהיא וותיקה מדי מכדי להיקרא "משכתבת" אבל אינה מוכשרת מספיק כדי להיקרא "עורכת" (שימו לב, אגב, שלעולם לא יקראו לגבר "עורך לשוני"). שלא לדבר על תפקידי העריכה ה"אמיתיים" - לרבות עורך המשנה, סגן העורך, העורך המשותף, העורך בפועל, העורך הראשי וכו'.
מכיוון שהעיתונות, באופן ספציפי, היא מקצוע שלעוסקים בו אמורים להיות כישורים מקצועיים ואתיקה, קל להשתכנע שמי שמחזיק בתואר "עיתונאי" הוא גם עיתונאי בפועל, כלומר בעל מקצוע על כל המשתמע מכך. זה, בניגוד לסופר או משורר שזוכים לתואר - במקרה הטוב - משום שהוציאו משהו לאור. ממילא הרי איכות של יצירה ספרותית או לירית היא דבר שנתון במחלוקת, ואילו לעבודה עיתונאית ישנם פרמטרים ברורים (יחסית) שקובעים את טיבה.
אבל באופן מעשי, מה שקובע את איכות העיתונות - שנגזרת מהאיכות האנושית של העוסקים בעיתונות - הן גחמותיהם של המו"לים, ואין זה סוד שהם כבר מזמן לא מתעניינים באיכות. למעשה, המטבע השחוקה לפיה "איכות היא לא מילה גסה" מלמדת בדיוק על ההפך מהמצב - איכות היא בהחלט מילה גסה, כי דיווח עיתונאי "גבוה" מדי עלול להיות רע לרייטינג.
ו... זהו. נמשיך בפוסט אחר.
ישנם משלחי יד רבים שקשורים לכתיבה וכל מיני סוגים של בעלי מקצוע שפרנסתם היא בכתיבה: סופרים, משוררים, כתבים, עורכים, משכתבים, לבלרים, יח"צנים, ועוד כהנה וכהנה שבוודאי שכחתי.
העיתונות הישראלית, במיוחד, מתגלית בכל פעם כמקור לא אכזב לא רק ליצירה של בעלי מקצוע חדשים אלא גם להמצאת מקצועות חדשים. לדוגמא, "העורכת הלשונית", שהיא בפשטות עובדת שהיא וותיקה מדי מכדי להיקרא "משכתבת" אבל אינה מוכשרת מספיק כדי להיקרא "עורכת" (שימו לב, אגב, שלעולם לא יקראו לגבר "עורך לשוני"). שלא לדבר על תפקידי העריכה ה"אמיתיים" - לרבות עורך המשנה, סגן העורך, העורך המשותף, העורך בפועל, העורך הראשי וכו'.
מכיוון שהעיתונות, באופן ספציפי, היא מקצוע שלעוסקים בו אמורים להיות כישורים מקצועיים ואתיקה, קל להשתכנע שמי שמחזיק בתואר "עיתונאי" הוא גם עיתונאי בפועל, כלומר בעל מקצוע על כל המשתמע מכך. זה, בניגוד לסופר או משורר שזוכים לתואר - במקרה הטוב - משום שהוציאו משהו לאור. ממילא הרי איכות של יצירה ספרותית או לירית היא דבר שנתון במחלוקת, ואילו לעבודה עיתונאית ישנם פרמטרים ברורים (יחסית) שקובעים את טיבה.
אבל באופן מעשי, מה שקובע את איכות העיתונות - שנגזרת מהאיכות האנושית של העוסקים בעיתונות - הן גחמותיהם של המו"לים, ואין זה סוד שהם כבר מזמן לא מתעניינים באיכות. למעשה, המטבע השחוקה לפיה "איכות היא לא מילה גסה" מלמדת בדיוק על ההפך מהמצב - איכות היא בהחלט מילה גסה, כי דיווח עיתונאי "גבוה" מדי עלול להיות רע לרייטינג.
ו... זהו. נמשיך בפוסט אחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה